גנים אדמוניים שעוברים בירושה

אי אפשר לעבור את חנוכה מבלי להזכיר את אבי מאיר סופי ז"ל.

אבי נולד בחנוכה ולכן קראו לו בשם מאיר. מלבד השם, היה לאבי קשר מיוחד עם החג זה. אולי מעצם היותו לא "דתי" אין לו כבדות של שמירת שבת , אולי מעצם המפגש המשפחתי ערב ערב להדלקת נרות, אולי מעצם זה שהוא חל בחורף - עונה בה אנשים נכנסים הבייתה מהר יותר, מתחממים מול האח והאש הבוערת, הוא פשוט אהב את החג הזה וגם בנה לנו סביבון מעץ למסיבות החנוכה שלנו בבית. בנסוף לזה הוא נפטר יומיים לפני חנוכה.

אחד הערכים שקיבלתי מאבי – מוסר עבודה. לעבוד ולא להתלונן, לעבוד בחריצות, לעבוד מכל הלב. כשהייתי קטנה לא ידעתי להעריך זאת כמובן, אבל היום זה חזק יותר מתמיד. כשהתפנקתי או כשבאמת לא הרגשתי טוב הוא היה אומר לי "תעבדי – תרגישי טוב" . היום יש ימים שאנו נמרחים ומתפנקים , אני מרגישה יותר עייפה מאשר יום של עבודה עם הספקים ולוח זמנים צפוף. אני לא אומרת שלא צריך לנוח, בשביל זה יש לנו את השבת! אך הפעילויות השונות הן של העבודה כמורה, הן כהיותי אמא והן כמתחזקת את משק הבית בשוטף, ללא ספק נותנות בי מרץ , שלא ברור מהיכן הוא מגיע??

שניהיה רק בריאים ותמיד נעבוד.

בימים שאבי עבר טיפולי הקרנות, אני ואחים שלי היינו מלווים אותו לבית החולים שבחיפה וחזרה הבייתה. לעיתים הוא נסע עם אחי הרכב שלו ולפעמים באוטובוס. כל הנסיעה הזו הייתה מתישה, היינו חוזרים בסביבות 15:00 הוא היה חוטף תנומה קלה של שעה ומיד קם לעבוד בבניין – בבית של אחי חיים שהוא הקים את היסודות שלו. בהתחלה דאגנו לו שלא יעבוד קשה אחר כך הבנו שזה נותן לו כוח להמשיך... אכן הוא החזיק שנתיים מהיום שגילו לו את המחלה (הרופאים נתנו לו 3 חודשים).

יש עוד הרבה זכרונות והרבה ערכים של הסתפקות במועט, קבלת אורחים, משפחתיות ועוד.

שבוע שעבר כ"ב בכסליו, יום האזכרה של מאיר סופי ז"ל. 15 שנים בלעדיו. המון זמן שטס ובורח לנו ...הבנים שלי לא הכירו אותו כי הוא נפטר חצי שנה לאחר החתונה שלנו.  לא קל להתחתן כאשר אבא שלך גוסס, לא קל לתכנן שמחה כשברקע יש דעיכה, לא היה לי קל להתמודד עם המעברים האלה. היו לי המון חששות שאולי הוא לא יחזיק מעמד, שאולי הוא יהיה מאושפז.. אבל בסוף הוא נכח, לחץ ידיים לאורחים ויד שנייה החזיק את הבטן. אני זוכרת כי הייתי שם, קיבלנו את האורחים יחד עם ההורים... אני לא אשכח בסופו של אירוע כשהצלם עבר בין האורחים ושאל מה אתם מאחלים לחתן ולכלה? אז אבי איחל לנו "בעוד שנה ברית" כל האחיות שלו שכל כך אוהבות אותו עמדו מסביבו ואיחלו לו "אתה תיהיה ב"ה הסנדק" ואז הוא ענה "אני לא אהיה פה".

זה מתועד בסרט החתונה שלנו, אתה יודע שאלו הימים האחרונים, אבל לשמוע זאת ממנו ולראות את זה לא פשוט כלל.

מכללת אורנים, אני סטודנטית להוראה שנה ב', יושבת במרכזיה הפדגוגית ומתכננת שיעור לחנוכה יחד עם חברתי פרח. השיעור כלל סיפור לחנוכה שריגש אותי מאוד,ואז אני מספרת לחברתי שאבי נולד בחנוכה והוא מאוד אוהב את החג הזה. אנחנו חוגגים תמיד גם בבית עם המון משחקים והפתעות יחד עם הדלקת נרות בכל ערב.

כמה שעות לאחר מכן קיבלתי הודעה מהמזכירות שאני צריכה להתקשר הבייתה. זהו הבנתי שזה זה. את השיעור הזה לחנוכה לא הספקתי ללמד. מיד הסיעו אותי חברותיי לבית שאן – למשפחה שלי.

15 שנה שאני מזכירה לילדיי מי היה סבא מאיר? מה הוא עשה? בנה? מה הוא אהב? איך הוא נראה?

אני קיבלתי מתנה מאוד מיוחדת ממנו – ילד ג'ינג'י – איתי שלי שיהיה בריא הנכד היחיד (בינתיים) שקיבל את הצבע הכל כך מיוחד הזה מאבא שלי.. כן כן גם את הנמשים שמתווספים לו משנה לשנה.

מסתבר שלא רק צבע אלא ממש תווי פנים: 

 לא להאמין ! שיהיה רק בריא!

אבא אתה לא יכול לקרוא את הבלוג הזה, אבל אתה בטוח מרגיש אותי פה. שומע אותי מדברת אלייך ועלייך. אוהבת מאוד ונאחזת בזכרונות הילדות שלי הכל כך מיוחדת. שומרת על הערכים שהענקת לנו ומשתדלת להעביר אותם הלאה לילדיי.

מאיר סופי בן שרה, יהי זכרו ברוך!

רויטל